נכתב ע"י רבי ישי חג'בי הי"ו- חריש

בי"א אדר א' ה'תשפ"ד, נפטר מעלמא הדין הרה"ג הצדיק והחסיד מארי שלום חמדי הלוי זצ"ל.

נולד ב-חראז שבתימן ב-י"ח טבת ה'תרצ"ז, בהמשך התגורר ב-חַמדה. ובארץ התגורר בעיר ראש העין ברחוב הטייס.

מספרים שכשהיה בחור צעיר גויס לסיירת ביחד עם הצדיק הרה"ג צדוק העצני זצ"ל שהיה גדול ממנו במספר שנים, והיו עושים קידוש שם שמים בצה"ל – לא בושו ביהדותם, והיו משתדלים להפגין את יהדותם באהבה (כפי שהעיד הרב העצני זצ"ל)

על כל פנים, ממה שאני הכרתי את הרה"ג שלום חמדי הלוי זצ"ל – צדיק חכם עניו וצנוע שברח מהכבוד, ובשנים קודמות כשהייתי מארגן כנסים, היה מסרב שאכתוב את שמו במודעות, עד שנאלצתי במהלך השנים שלא להזכיר בפניו את עניין הפרסום.

כמו כן ממה שהכרתי אני יכול להעיד שאהבת ישראל פיעמה בלבו תמיד. במהלך השנים באותן הפעמים שהגעתי לביתו, תמיד היה עוסק מיוזמתו בתיקונים וברכות לכלל ישראל ללא בקשת תמורה את הצדיק הכרתי לפני כעשרים וחמש שנים לפחות, ההיכרות נבעה גם מתוך סקרנות והתעניינות בעולם הקבלה, וגם כדי לקבל ברכה. היו פעמים שהיה מבקש ממני שאקח אותו לבית חולים כזה או אחר והיינו מסתובבים בין מטות החולים והיה שואל לשמותיהם ועושה להם תיקונים. הכל מתוך אהבת ישראל שלימה וללא כל תמורה.

לא פעם אמר לי: בשבתות כשאתה עובר ברחוב, אל תביט במכוניות החולפות, משום שככל שיותר אנשים רואים את מחלל השבת, יש לו חילול שבת בפרהסיה , ועוד פרהסיה, כל עשרה שרואים זה בפרהסיה, ואז עונשו בשמים יותר גדול. כך היה חס גם על התועים, שפחות אנשים יראו אותם. חס על כל יהודי.

היה מקרה לפני שנים, שהגיע מישהו בשבת בבוקר לחצר בית הרב לפני שהתחילו את סעודת השבת, פלטת השבת הייתה בחדר למטה בחצר, לקח הגנב את סיר הקובנה והחל לרוץ ולברוח. יצא הרב אחריו במהירות והרים את קולו שישמע הגנב, ואמר לגנב שהוא נותן לו את הקובנה במתנה גמורה ושאין עליו עוון, ושאין צורך לברוח. ומחול לו. גם ממקרה זה אנו למדים על גדלותו של מארי שלום חמדי זצ"ל.

סיפר לי מכר מעשה שהיה לו עם מארי שלום לפני כעשר שנים. כשהיה רווק והיה גר בראש העין, ויום אחד ראה את מארי שלום מהלך ברגל עם סל ביד, ורצה להסיע את המארי ברכבו, אך המארי סירב, והושיט למארי יד כדי ללחוץ את ידו, והמארי הושיט לו את האמה ולא את כף ידו, והתפלא על כך, אך הפציר עוד במארי ובקש שיסכים לעלות לרכבו ושיסיע אותו, עד שהסכים, ולקח אותו עד לביתו, וכל הדרך המארי היה מברך אותו, וכשהגיעו לביתו הוא ירד עם המארי ואז אמר לו מארי שלום יא-אבני (בני ..) תקפיד ליטול ידיים... אותו מכר שסיפר לי את המעשה, נדהם איך מארי שלום ידע שהוא לא נטל ידיים... וזה מראה שהייתה למארי ראיה יותר מהטבע... כמובן שמאז אותו מכר התחזק יותר בתורה ובמצוות.

בחודש תשרי שנת ה'תשס"ז הוצאתי לאור את קונטרס "מפעלי הצדיק" אודות הרה"ג המקובל מארי חיים חגב"י זיע"א, מארי שלום חמדי הלוי זצ"ל שמח בזה מאוד, ואף היה מחלק לבאים להתברך אצלו ושולחם להתפלל לקב"ה ליד קבר הצדיק רבי חיים חגב"י זיע"א בעיר פתח תקווה בבית העלמין סגולה. גם מארי חמדי זצ"ל עצמו נסע והתפלל שם לקב"ה על יהודים בכל העניינים הדרושים.

היה מעשה ביהודי שהסתבך עם מערכת החוק משום שנתפס רוכב על אופנוע ללא רישיון, ומארי שלום בירך אותו וביקש ממנו ללכת להתפלל ליד קברו של הצדיק מארי חיים חגב"י זיע"א, ושייוושע, וכך היה: נסע האיש ובכה והתפלל על קבר הצדיק, ונעשה דבר שהוא פלא גדול עד שמערכת החוק עזבה אותו ושכחה אותו, נס של ממש, פלא גדול. ולא אמסור יותר פרטים עד שאבקש את רשותו של אותו יהודי לפרסם מעשה זה בפרהסיה.

לגבי הצדיק רבי שלום חמדי הלוי זצ"ל, ידוע שכשהיה עוד בכוחו, היה צם בעבור האנשים שבאים להתברך, גם ללא ידיעתם, וכבר סופר המעשה אודות אותו יהודי שחלה במחלה, והצדיק חמדי אמר לו שבע"ה יבריא, וצם עליו מבלי שידע, והחולה הבריא. לאחר מספר שנים אותו אדם חלה שוב ובא אל הצדיק הרב שלום חמדי הלוי, אך הצדיק כבר היה מבוגר מאוד וחלש ואמר לו שהפעם לא יוכל לצום עליו. רק אז נודע לאותו אדם מה עשה הצדיק חמדי בעבורו מספר שנים קודם, איזה מעשה גדול. היה עושה תיקונים לכל דורש, מתפלל בעדם, צם בעדם, ורבים נושעו בס"ד מברכותיו.

ת.נ.צ.ב.ה

ויהא מליץ יושר בעדנו ובעד כל ישראל אחינו אכי"ר.