מו"ר הרה"ג רבי שלמה טובים זצוק"ל
לשותפות אמיצה עם כל הפעילויות הברוכות של היכלות
מו"ר הרה"ג רבי שלמה טובים זצוק"ל
דברים שנכתבו ע"י נכדו חביבו הרה"ג אליה טובים שליט"א- ב"ב
ראשית אפתח בכבוד אכסניא, ספר "נחלת אבות" שהתחיל כקונטרס לפני מס' שנים והיום הוא כבר ספר עב כרס המסתעף על פני מאות עמודים המכילים דברי תורה עמוקים בכל חלקי התורה, יתן ה' ותראו ברכה בעמלכם ותמשיכו להפיץ מעיינותיכם, אמן.
בחרדת קודש אבוא לכתוב מעט מילים על חייו ופעלו של זקננו הקדוש והפרוש, שקדן ומתמיד, אביר הרועים, מורינו ורבינו עטרת ראשנו, הגאון הצדיק הרב שלמה טובים זצוק"ל, רב העיר יהוד כיובל שנים, אשר במסירותו העצומה הקים ביהוד דור של בעלי תשובה, אברכי כולל, עיר עם הרבה יהדות.
לידתו
הרב זצוק"ל נולד לאביו הרב שלום טובים ז"ל ולאמו מרת שמעה (שושנה) ע"ה בעיר תעיז שבתימן ביום שני א' תשרי, ראש השנה תרח"צ לפ"ק, וכנהוג בתימן היו כותבים על הסידור שלהם את תאריכי הלידה של ילדיהם וכן עשה אביו והצילום של זה מופיע כמו בשו"ת דובר שלום ח"א שהרב כתב, לפניו נולדו חמש בנות ואחריו נולד אחיו הצעיר שנפטר כמה שנים לפניו, לאחר מכן אביו חלה ונפטר כאשר היותו ילד רך בגיל שלש שנים בלבד, ואמו לקחה על עצמה את עול הבית והחינוך כדי להמשיך לחנכם על טהרת הקודש, וכדי לשמרם מכל משמר על מנת להמשיך את החינוך הטהור עברה איתם ממקום למקום.
עלייתו לארץ ישראל
כך אמם ע"ה הלכה איתם ממקום למקום עד שעלתה איתם לארץ ישראל בשנת תש"י לפ"ק ואז הוא כבר היה בגיל שתים עשרה, ואז נשלחו למחנה עין שמר, בהיותם בעין שמר ניסו לשכנע אותם בכל מיני שכנועים לשלוח את הילדים למוסדות של "הילדים המוצלחים שמובטח להם עתיד טוב עם פרנסה טובה" והיא הייתה מספיק חכמה כדי לא להתפתות לכל הפיתויים האלו וזאת עקב ניסיונה המר עת התאלמנה מבעלה הצדיק, ופילו שזה גרם להם לחיות בעניות נוראה בכל זאת הייתה חפצה בכך כי הכל היה טפל לעומת שמירת הפח השמן הטהור.
לאחר מכן עברו לשכון במעברות של ראש העין ושם זו הייתה תקופה מאד קשה של עניות, וסיפר לי הרב זצוק"ל שבזמן הזה אמא שלהם נלחמה על מים לשתייה עוד הרבה לפני האוכל ושלא היה להם מה לשתות הייתה אומרת להם שאפשר ללקק את הלחות שהייתה על הבלוקים המונחים בחוץ, וכשאמרו לה שזה קשה להם אמרה והסבירה להם שרק כך הם יצליחו לשמור על הפך שמן שישאר כולו טהור ללא מים טעימים בגשמיות אבל מורעלים ברוחניות, וכך זכתה.
תקופת הישיבה קטנה
בזמן היותם במעברות בראש העין .....חפצה נפשו מרוב תשוקה עזה ללימוד התורה הקדושה עם המון מסירות נפש וכך הוא נשלח לישיבה קטנה ביהוד בראשות הגאון הצדיק ר' ניסן אהרון טורצין זצוק"ל, ושם ישב ועסק בתורה, ומרוב תשוקתו ללימוד התורה לא היה מוכן להפסיק אפילו רגע אחד וסיפר פעם "כשהייתי בחור צעיר בישיבה קטנה ביהוד הייתי יושב הרבה שעות מול הספר ולומד ומתאמץ ולא מצליח להבין כלום, וזה היה לי מאד קשה כי מאד רציתי להבין את התורה הקדושה, והתאמצתי המון בשביל זה, צהריים אחד הרגשתי שכוחותיי אזלו עליתי לגג של הישיבה ובכיתי לקב"ה שאני מאד רוצה להבין את התורה הקדושה ואני לא מצליח ובכיתי לא דקה ולא עשר דקות ולא חצי שעה אלא במשך שעתיים וחצי עד תום ההפסקה בכיתי בלי להפסיק ואחר כך ירדתי בחזרה לבית המדרש והרגשתי איך שתפילתי התקבלה ונפתחו לי מעיינות החכמה ובזכות תפילה זו מעומק הלב זכיתי להגיע לאן שהגעתי, ואם אתם חושב שזהו זה, זה טעות אני כל יום מתפלל על זה והקב"ה יעזור לי וישמע את תפילתי.
כבר בהיותו בגיל צעיר ראו בדרכיו איך שהוא שומר על ההלכות קלה כבחמורה ולא מתפשר על קוצו של י' וידע כשרות מהי וכמה צריך להקפיד על זה ומה גורם למי שלא מקפיד כמו שצריך להקפיד ולכן לא היה מוכן לאכול בשר ועופות בשום מקום והרבנית סיפרה שגם בישיבה הוא לא רצה לאכול בשר ועופות, וכשאמו ע"ה ראתה את גודל פרישותו ובררה מה זה ועל מה זה אמרה לו לך תלמד הלכות שחיטה וכך תשחט ותוכל לאכול, אלא שהוא לא היה כ"כ מעוניין להתאמץ בשביל לאכול בשר ועופות אבל כשראה שאמו מאד רוצה בכך הלך ולמד הלכות שחיטה וטרפות ונבחן על זה וכשהראש ישיבה שלו ראה את עמלו והכיר בערכו הגדול סמך עליו והתיר לו כבר בגיל שש עשרה קצת לשחוט, וכך אכל רק מה שהוא שחט ובדק, פעם הוא אמר לאחד מבני המשפחה שבעצם כל ההכשרים הם בדיעבד ואם היה אפשר היינו אוכלים רק מה שאנחנו רואים ובודקים אבל כיוון שזה אי אפשר לכן בדיעבד אפשר לסמוך על ההכשרים הטובים.
לימים גם הלך להבחן אצל ראש השובי"ם של "עדת האשכנזים" בירושלים הגאון הצדיק ר' אליהו ראם זצ"ל ובחן אותו על הלכות שחיטה וטרפות בעופות ונתפעל ממנו והסמיכו.
בתאריך כח' מרחשוון תשי"ז לפ"ק, הזדמן לי להתפלל בבית הכנסת המפואר "שלום ורעות" מנין גדול ואיכותי כאשר הרבה בני תורה נמנים על מנין זה, ולאחר מס' פעמים קרא לי אחד המתפללים שישב מאחורה בשם ר' שלמה גיאת ז"ל, ושאלתו בפיו האם אתה הנכד של הרב שלמה טובים מיהוד ועניתי לו שכן ואז אמר לי "שב ואני אספר לך מיהו היה זקנך ומה היה הקשר שלי אליו, אני למדתי אתו ביחד בישיבה קטנה של הגאון הצדיק ר' טורצין זצ"ל ביהוד,והרב היה מבחירי הבחורים בישיבה קטנה וכבר אז היה ברור לנו שהוא עוד יגדל בתורה הוא היה מתמיד גדול, והיה שתקן גדול, לא הרבה לדבר תמיד ניצל את הזמן שלו ללמוד הוא כבר ידע לשחוט בהיותו בישיבה ואני מאד קנאתי בו, הייתי ממלא את הכרית שלי בדמעות כל הלילה, בפרט כשהייתי רואה אותו בודק את הסכין לפני השחיטה הייתי מתמלא קנאה ואז הבטחתי לעצמי שהילדים שלי ידעו לשחוט בגיל צעיר וכך הוה".
הכרעתו של החזון איש
אז בשנים ההם היו הרבה בחורים נושרים וגם אנשי המדינה אולי אפילו עזרו לכך ע"י כל מיני תכניות למיניהם, הראש ישיבה הגאון הצדיק ר' ניסן טורצין זצוק"ל היה לוקח הרבה תלמידים למרן החזון איש זצוק"ל והרבה להתייעץ עמו על בחורי הישיבה והחזון איש היה מרבה לדבר עם הבחורים ולעודד אותם וכך היה מכניס בהם מאהבת תורה באחד מן הפעמים הגיע הראש ישיבה ביחד עם הרב זצוק"ל ולאחר ששוחח עמו בלימוד אמר החזון איש לראש ישיבה "גם אם תצטרך לסגור את הישיבה תשאיר אותה פתוחה בשביל הבחור הזה הוא עוד יגדל", כך צפו עניו של החזון איש את רצונו וחשקו של הרב זצוק"ל.
תקופת הישיבה גדולה
כאשר הוא סיים ללמוד בישיבה קטנה עלה לישיבה הגדולה "מקור חיים" בירושלים כשבראשות הישיבה כיהן הגאון הגדול ר' ברוך איצי'ה לוין זצ"ל וכמשגיח כיהן הגאון הצדיק ר' שלום שבדרון זצ"ל, ושם המשיך בהתמדתו העצומה ושם לילות כימים עד שבקושי היה מניח את ראשו על המיטה וכבר היה צריך לקום לתפילה ואף פעם לא התמהמה על מיטתו וזה אפילו בשנים האחרונות איך שהגיע הזמן לקום היה מיד מזנק ממיטתו ומתחיל את הסדר יום שלו.
באותה תקופה הוא הצליח להתקרב מאד לגדול הדור הגאון הגדול והאדיר אשר כל רז לא אניס ליה ר' יצחק זאב סולובייציק זצוק"ל גאב"ד בריסק והיה שם לבן בית ממש ולמד הרבה מהנהגותיו ולימים אף אמר לנו שרבות ינק מהתקופה בה הוא שהה אצל הרב מבריסק.
נישואיו
כאשר הגיע לפרק האיש מקדש מיד רבו כל הקופצים והתחילו להדבק על דלתה של אמו ע"ה כדי לזכות בבנה שאמנם רך בשנים אבל כבר אב בחכמה ושמו הולך לפניו, ובכל הצעה היה מתייעץ עם הדור מורו ורבו אביו ברוחניות הרב מבריסק זצוק"ל והיה מכריע מתי כן ומתי לא עד שהגיע ההצעה של הרבנית באופן פלאי על ידי הרב שמואל פישהוף ז"ל שהרבנית הייתה תלמידה אצלו בהיותה בבית יעקב בפתח תקווה ומכיוון שזכר שהייתה תלמידה מצטיינת הן בהליכותיה הן בצניעות והן בלימודיה שידכה לרב זצוק"ל.
פעם סיפרה הרבנית כאשר שכשהם נפגשו רק שאלה אחת הייתה לרב האם את מוכנה שאני כל הזמן ישב וילמד ואת תיקחי על עצמך את עול הבית והפרנסה ומכיוון שענתה בחיוב באו בברית הנישואין ביום שלישי שנכפל בו פעמיים כי טוב ט' אדר א' תשי"ט לפ"ק, וקבעו את משכנם ברחוב נחל שורק 20 בשכונת נווה אחיעזר בבני ברק.
תקופת הכולל
מיד לאחר נישואיו התחיל ללמוד בכולל וולאזי'ן בראשות הרב שמעון לנגבורט זצ"ל ושם שקד בהתמדה עצומה וחברי הכולל דאז היו באים אליו עם שאלות קשות לאחר שהיה מראה להם את טיב קושייתם היה מתרץ להם בפשיטות ובענווה גדולה וכך למד את כל סדרי הכולל, וכפי שאמר לי פעם שאת כל לימוד ההלכה למד מעבר לסדרים עד השעות הקטנות של הלילה, שם גם למד חברותא עם גאב"ד בד"ץ יורה דעה הגאון הרב שלמה מחפוד שליט"א שהקב"ה יזכהו להמשיך על ממלכתו מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא.
כחודש אחר נישואיו בתאריך כ"ז אדר ב' נקרא להיות שו"ב זמני של הרצליה ע"י הרב חנוך פישמן זצ"ל עד אשר ימצאו שו"ב קבוע, ובתאריך ט' ניסן תשכ"א כשנתיים לאחר הנישואין כבר הוסמך ע"י הבית דין בירושלים בראשות הרב סולימאן חוגי עבודי זצוק"ל לאחר שבחנו בע"פ ישר והפוך, פעם אמר לי הרב זצוק"ל איך שעד היום הוא זוכר את המבחן של הרב עבודי זצוק"ל ששאל אותו ישר והפוך עד שאמר לו זהו רואים שאתה יודע את הדברים על בוריים וראוי אתה לסמיכה.
התמדתו בתורה
התמדתו בתורה הייתה מיוחדת מאד לא פסיק פומיה מגירסיה אפילו לא לדקה אחת כל מי שהיה בא להתייעץ אתו או לשאול אותו שאלות בכל הסוגיות שבש"ס תמיד מצא אותו באמצע ללמוד מרוב חשקו בתורה היה לו מאד קשה שכל הזמן היה צריך להתעסק בצרכי ציבור למרות שעשה זאת במסירות נפש ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הוא סיפר שפעם הלך לשאול את הגאון הצדיק ר' בנימין זילבר זצוק"ל שהחשיבו למורו ורבו אם הוא יכול להתפטר מתפקידו כרב וכך יוכל ללמוד הרבה יותר וכן הוא יוכל להוציא כל שנה עוד כרך משו"ת דובר שלום וענה לו שלא יעשה כן אלא ישאר בתפקידו כי לכך הוא בא לעולם.
לימים כשהוא פתח כולל אמר לאברכים שאין דבר כזה xxxx שהרי רק למת מצווה מותר להפסיק ואף הוא לא הבין למה בעל צריך ללכת עם אשתו לבית החולים שישב בכולל ללמוד ותמיד יוכלו להודיע לו בדרך כל שהיא, אולם אפילו שזאת הייתה דרכו הוא כמעט אף פעם לא הוריד לאברך מהמילגה שלו אבל עם בניו היה מדקדק איתם מאד וכשנשאל מדוע הוא מדקדק כך עם בניו ענה שח"ו לא יהיה לי נגיעות אם חסר להם אני יתן להם משלי אבל מכספי הכולל לא היה מוכן לוותר להם.
האברכים בכולל מספרים שלא היה קם משך כל הסדר ואפילו לא לצורכי הגוף וק"ו שלא להכין לעצמו לשתות וכשנשאל איך יכול להיות שאפילו לצרכי גופו אינו קם ענה הלא דבר פשוט הוא שלמה שאדם מאד רוצה הוא יכול להרגיל את עצמו ובדרך כלל אדם עושה את למה שחשוב לו, ולי מאד חשוב ללמוד אז הרגלתי את עצמי לכך, ולכן אני גם לא קם להכין לעצמי לשתות אפילו שלכאורה זה יכול לעזור לי ללמוד יותר, אבל כבר הוכח לי שלעזור ללמוד יותר זה רק דבר אחד עוד ועוד ללמוד, ואם אדם מחליט ששום דבר לא יפריע לו מללמוד והחלטה זו תהיה אמיתית חדה וברורה בינו לבין עצמו אין ספק שהוא יראה כמה דברים מסתדרים לבד הרבה יותר טוב ממה שם הוא היה מתערב או שהתערבותו הייתה רק מזיקה זו הייתה משנתו ללמוד ועוד הפעם ללמוד ועוד הפעם ללמוד...
תשוקתו לדעת עוד שו"ת עוד ידיעה הייתה גדולה ועצומה, פעם סיפרה הרבנית שהרבה פעמים הוא היה מגיע מאוחר בלילה הביתה וכשהייתה שואלת אותו מה קרה היה עונה לה שאמרו לו שיש איזה ספר באיזה בית כנסת אפילו רחוק מאד היה הולך לאותה בית כנסת לומד את הספר מתחילתו ועד סופו ואחר כך היה חוזר, ולפעמים זה יכל להיות בבית כנסת בתל אביב היה נוסע לשם ומסתמא שהיה חוזר ברגל כי תחבורה ציבורית לא היה בלילה, כה הייתה תשוקתו לתורה.
בחירתו לרב ביהוד
במשך 12 שנה הם גרו בב"ב ונולדו להם ארבעה ילדים הבכור אבי מורי הרב אליעזר שליט"א בתם מרת שרה תחי' הדוד הרב אליה משה שליט"א ובתם מרת מרים חיה ע"ה, רבו הרב ניסן טורצין זצוק"ל בהכירו את גודלו של תלמידו הבין וראה מה הרב זצוק"ל יכול לחולל ביהוד קרא לו ואמר לו בא תגור ביהוד ואני יסדר לך איפה לגור, וכך הוה הרב הגיע לגור ביהוד בדירה שסידרו לו ומיד התחיל להיות שו"ב, וכן התחיל למסור שם שיעורים בהלכה באגדה בגמרא וכו'.
כאשר הרב הספרדי שהיה ביהוד נפטר היה צורך לבחור רב, וכיוון שהרבה מהתושבים הכירו את גדלו וערכו וחביבותו המיוחדת שהיה לו באו לדבר אתו שיקבל על עצמו את כס הרבנות, ולאחר התייעצות עם רבותיו אם ליטול על עצמו את עול הרבנות או להמשיך בדרך בה הוא הלך עד כה הורו לו רבותיו שהוא צריך לקבל על עצמו את עול הרבנות ולאחר הגשת המועמדות נבחר להיות הרב של יהוד, וביום שני כב' אלול תשל"ד הוכתר לרב ביהוד בנוכחות הרבנים הראשיים דאז ומאז החל לשרת את תושבי יהוד כעבד המשרת את אדונו.
וזו אחת מהדוגמאות ששירת את הציבור מתוך אחריות שאין כמוה זה היה כאשר בתו מרים חיה ע"ה התחתנה עם הרב יחיאל רצאבי שליט"א השבת חתן הייתה בבאר השבע והיה ברור לכולם שגם הרב יגיע אולם לתדהמת כולם הוא סירב להגיע ו נימוקו עמו היות ואני הרב כאן בעיר ויש לי אחריות איך אני יעזוב את העיר לשבת ואם יהיה לאחד מהתושבים שאלה את מי הוא ישאל זה לא ב"ב שנתברכה בהרבה רבנים, כל השכנועים לא עזרו והוא אכן נשאר לבד בשבת חתן של בתו והרבנית הכינה לו את האוכל ונסעה לשבת חתן בבאר שבע.
הנהגותיו
וככל המצוות שקיים אותם בהידור ובדקדוק רב וכאשר אמו חלתה הביאה אל בתו ושם הרב זצוק"ל והרבנית תחי' טיפלו בה במסירות נפש ביום ובלילה ופעם שאלו אותו אחיו למה שלא תיקח את אמא לבית אבות ואולי כך תוכל ללמוד יותר אמר להם בשום אופן עד שיש לי כזאת זכות לטפל באמא ואני ייתן את זה לאחיות בבית אבות וכך במשך כל הזמן עד אשר השיבה את נשמתה ליוצרה.
בימי השבעה הרבה אנשים הגיעו לנחם וכאשר קמו מהשבעה התברר שיש אנשים שניצלו את הזמן למלאת את תאוות יצרם וקחו מביתו של הרב 12000 $ שאז זה היה סכום גדול מאד, ומשכך בני הבית היו בטוחים שצריךלפנות למשטרה כדי לנסות לתפוס את האדם שלקח, אולם דרכו של הרב הייתה אחרת, הוא אמר כנראה שזה לא שייך לנו והקב"ה גלגל שזה יגיע לאותו אדם, אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלא נימה, ולא הרשה בשום אופן לנסות כל מיני דרכים איך לגלות מיהו האדם שלקח.
זכורני שהיו תקופות שלא שילמו לרב את המשכורת בגלל בעיות של חוסר תקציב וכשהדברים הסתדרו לאחר כתשעה חודשים בני הבית היו בטוחים שעכשו הרב יבקש את כל החוב אולם שוב מצאנו כאן את אותו דרך הרב לא הסכים בשום אופן לבקש את הכסף אמר אם הצלחנו להסתדר בלי כל המשכורות הללו סימן שאין לנו צורך בהם ולכן אין צורך לבקש את הכסף.
ועד מצאנו שוב את נקיותו בכספים זה קרה כשאחד מתלמידיו רצה לתרום ספר תורה ואחר התייעצות עם הרב זצוק"ל הוחלט על סופר מסויים והבהירו בניהם שכל וויכוח הרב יהיה הבורר, כשהכתיבה הסתיימה הביאו לרב את הספר והרב ראה איך שהספר מושלם אולם שם לב שהיודין לא מתויגים וביקש מהסופר שיתייג גם את היודין אלא שזה טען שזה לא היה כלול בהסכם בניהם שהרי זה רק חומרא שהרבה מהפוסקים לא פסקו אותה אין הוא מחוייב לכך, ומשהתחילו להתווכח, הרב שאל את הסופר מה העלות של זה, הסופר נקב בסכום מיד הרב הוציא שיק, כתב את הסכום ומסרו ביד הסופר העיקר שיצא הספר תורה מהודר, וכשהסביר את מעשו אמר זה שאני מחמיר גם את השיטות האלו לא הסופר ולא התורם צריכים לשלם את זה.
ברכותיו עשו פירות הרבה אנשים היו באים לרב על כל מיני בעיות ובעיקר גם אלו שלא זכו לפרי בטן, וסיפר לי פעם שהיה מבקש מהזוג לצום שני חמישי ושני וכן מההורים של שתי הצדדים ואז הוסיף שגם הוא היה צם איתם ביחד ואז שאלתי אותו איך צמת הרי אסור לך לצום והוא אמר לי נכון אבל איך אני יכול לראות בצער של ההורים והזוג ולבקש מהם לצום ולא ולצום איתם וכך היה תמידים כסדרן היה שומע את הצרות של כולם נותן עצה, מברך וזכה שהקב"ה לא השיב אותו ריקם.
ובעניין זה סיפר לי פעם שהיו ב' זוגות שלא היה להם ילדים עקב קשירה שעשו להם בציצית בחופה (דבר שהתימנים ידעו אותו) ואמר לי שפעמיים סיכנתי את חיי שהתרתי כאלו קשרים כי זה היה ממש להתעסק עם המזיקים ושאלתי אותו איך הסכמת לעשות כזה דבר וענה לי כדרכו נכון אתה צודק אבל איך אוכל לראות בצער של אותם אנשים שמחכים לילדים.
הרבה אנשים שנושעו על ידו או שהתברכו על ידו רמו לתת לו מעטפות עם כסף ולפעמים גם סכומים גדולים אך הוא לא היה מוכן לקחת תמיד אמר להם אני את המשכורת שלי מקבל מהרבנות אם אתם רוצים יש לי עמותה של חסד ביהוד תתרמו לשם ותקבלו קבלה מסודרת והיה פעם אחת שהיה אדם שמאד התעקש לתת הרב אמר לרבנית תיקחי את המעטפה ותתני אותה למשפחה פלונית ביהוד הם נזקקים מאד ובזכות הכספים שהרב היה מעביר להם הם זכו לגדל משפחה לתפארת.
יום אחד ישבתי אצל הרב זצוק"ל והתחיל לומר דברי מוסר שאדם צריך לקבל על עצמו ייסורים, ואמר מה אתה חושב כשחליתי בסכרת אני ביקשתי את זה אמרתי לקב"ה רבונו של עולם תן לי יסורים וזה מה שהקב"ה שלח לי, ולאחר כמה שנים כאשר הייתה לי דלקת ראות חריפה מאד והגעתי לסכנת חיים ממש גם אז אני ביקשתי מהקב"ה ייסורים, ואז הוסיף ואמר אתה רוצה לראות שאני יבקש מהקב"ה עכשיו יסורים, מיד הרבנית קפצה ואמרה הרב אתה לא חושב עלי שגם אני מתייסרת ביסורים שלך ולמה זה מגיע לי ואז אמר באמת אסור לי לעשות זאת על חשבון אחרים.
פטירת ביתו מרים חיה ע"ה
כאשר ביתו מרים חיה ע"ה חלתה במחלה הנוראה דאג שזה לא יפריע ללמוד אפילו רגע אחד תמיד חיזק אותה שאנחנו כאן בעולם הזה כדי לקיים את רצון ה' ולפעמים רצון ה' הוא שנקבל על עצמנו קצת יסורים, במעמד הלוויה כאשר היה צריך לברך ברוך ... דיין האמת כולם ראו בחוש איך שהוא מקבל על עצמו את הדין, הרבה אנשים אמרו אז שלא רואים על הרב שום דבר מה אין לו רגש, אמרה לי הרבנית פעם שהרב אמר לה שלפעמים הוא מרגיש שהוא רוצה ללכת לקבר שלה לבד ולצעוק "מירי" ואז היא אמרה מה אומרים שזה לא קשה לו הוא רק עובד על שהרגש לא יפריע לו בעבודת ה'.
בימי השבעה הגיעו אברכים של הדוד הרב יחיאל רצאבי שליט"א כדי לנחם ואפילו ברגעים קשים שכאלו היה לו מאד קשה לראות איך יכול להיות שאתם באים מביתר עד לפה בשביל לנחם "בשביל מה יש היום טלפון אם לא בשביל כאלו דברים ובשאר הזמן תשבו ללמוד", הוא לא יכל לראות אנשים מתבטלים מלימוד תורה, כי כך הוא היה.
פרישות
כל חייו היה משתדל להתנהג בפרישות שאין לתאר ולשער, לאחר הפטירה סיפרה הרבנית שבמשך למעלה משש עשרה שנה היה צם כל שני וחמישי וגם לא היה אוכל בשר ועופות במשך כל השבוע ורק בשבת, אולם היה אומר לרבנית תבשלי בשרי את והילדים חייבים לאכול גם במשך השבוע, וכשהייתה מנסה להסביר לו כמה כדאי לו גם כל לאכול כאלו דברים, היה מבהיר שאין הוא מתכוון לכך, והבינה הרבנית שמדובר בבעל קדוש עליון.
ידיו בספרי קבלה
היה הרבה יותר מכוסה מאשר גלוי, מידי פעם היה אומר כל מיני פשטים בקבלה אולם ממעשה שבידינו אשר התבררו לנו כמה כן ידע וכמה כן היה בקי בספרי קבלה, בימי השבעה הגיע המחנך הרב מנשה רצאבי שליט"א לנחם ואמר שמסתמא לא הספידוהו כראוי ואז סיפר שאביו סיפר לו שהמקובל האלוקי הגאון הצדיק מארי חיים סינואני זצוק"ל היה שולח את אביו כל פעם עם כתבי קבלה לרב זצוק"ל שיעבור על הדברים ויעיר את הערותיו, ומיד כששאלו אותו אם למד פעם דברי קבלה תמיד הוא ענה בשלילה עד שפעם אחת שאלו אותו מבני המשפחה אם בכל זאת למד קצת משהו עם המקובל האלוקי הגאון הצדיק מארי חיים סינואני זצוק"ל ואז ענה שקצת כן זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הודה בדבר...
ספריו
את ביכורי חידושי תורתו הוציא לאור בשנת תשכ"ח על הלכות מליחה וטריפות וקראו בשם "טהרת השלחן" וכבר כתבו עליו הרבה גדולי ופוסקי הדור הסכמות ואין הזמן והמקום להביאם אולם לפחות מה שהראש ישיבה שלו כתב עליו "... ידעתי מקרוב את הרב המחבר שליט"א עוד מתקופת לימודו בישיבתנו "אור יצחק" ביהוד בהיותו רך בשנים ואב בחכמה כבר אז הייתה דרכו סלולה לספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים בדרך מופלאה שלא לפי גילו הצעיר" ... ובסוף הספר הוסיף את משמר חינוך הבנים אשר תמיד היה אומר שהא בהא תליא.
ועוד הוציא שו"ת דובר שלום ג' חלקים על ד' חלקי שלחן ערוך, עושה שלום על עניני שלום בית, מנוחת שלום מאמרי מוסר והדרכה.
אשת חבר
אי אפשר לסיים את הדברים בלי להזכיר שום דבר על האשת חבר שמיום שהתחתנו עד יומו האחרון הרגישה תמיד שמשמשת אחד מכלי המשכן עד כדי כך שמיד בצאת השבת עת הוודע הפטירה כאשר הגיעו בני המשפחה המשפט הראשון שאמרה הוא מה יהיה על הבן תורה שלי כל ימי שימשתי אותו עכשו בשביל מה נותר לי לחיות סיימתי את תפקידי בחיים.
הרבנית שתחי' נולדה להוריה בתימן בשנת תש"א, בהיותה בגיל 3 הוריה נפטרו והיא עברה לגור אצל הדודים שלה, בשנת תש"ט היא עלתה איתם לארץ ישראל ואז הייתה בגיל 8, היא נשלחה ללמוד בבית יעקב בפתח תקווה עד שגמרה את היסודי, ומשם שלחו אותה ללמוד בתיכון מה שהיה נקרא אז רמתיים כיום זה שכונה בהוד השרון, שם למדה את כיתה ט', בסוף השנה הרבה מהבנות הלכו לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות אולם הרבנית שתחי' לא רצתה לצאת מהמקום מחשש לכל מה שקורה ברחובות מבחינה רוחנית ונשארה שם לעזור לתופרת, ודבר זה עמד לה לעזר לשנות את כל חייה.
ומעשה שהיה כך היה בעודה עוזרת לתופרת הגיע מפקחת מטעם החינוך העצמאי הרבנית שרה רוטברג ע"ה, אשת הרה"ג ר' זלמן רוטברג זצוק"ל ראש ישיבת בית מאיר בב"ב, וראתה איך שהייתה לבושה בצניעות שרוולים ארוכים והכפתור העליון בחולצה סגור כמו שצריך והלכותיה נאות, שאלה אותה אם היא רוצה ללכת ללמוד בסמינר והרבנית ששאפה תמיד ברוחניות לכמה שיותר קפצה על המציאה כמוצא שלל רב וענתה לה בוודאי שכן ואמרה לה שהיא תשתדל בשבילה והיא תחזיר לה תשובה בעוד כמה ימים, עברו מספר ימים וחזרה ואמרה לה סידרתי לך מקום בסמינר "אור החיים" בב"ב הרבנית הייתה תמיד מספרת שיום זה היה בין הימים היותר מאושרים בחייה ובכיתה שלה פתחו את סמינר אור החיים, אלא שעד שיפתח הסמינר היא הייתה צריכה לישון איפה שהוא, גם בזאת טיפלה הרבנית רוטברג ע"ה וסידרה לה מקום לישון אצל המנהל של הבית יעקב שהיא למדה בפתח תקווה הרב שמואל פישהוף זצ"ל שלימים גם היה השדכן שלהם, וכשהגיע לסמינר שאלו אותה מה עם התשלום אמרה להם שהיא תעבוד ותחזיר להם, וכל עוד הייתה בת בסמינר לא הייתה רוצה לצאת לעבוד ולכן גם לא היה לה מה לשלם וכשבאה בברית הנישואין עם הרב זצוק"ל וסיפרה לו שעדיין לא שילמה על שנותיה בסמינר אור החיים אמר לה קחי שיקים ולכי לשלם לסמינר את החוב וכשהגיע לשלם שאלו אותה מה בעלך עושה ואמרה להם שהוא אברך אמרו לה אם כך אין צורך לשלם ומחקו את החוב.
פעם בעודה בסמינר אור החיים הגיע אח שלה והביא לה במתנה שעון יד מה שאז זה היה דבר מאד יוקרתי וכן הרבה ממתקים, ובקשתו בפיו שתבוא לגור אתו וכך הם יוכלו ביחד לקבל דירה מהמדינה, הרבנית שחששה לכל הרוחניות שבנתה והשקיעה בעצמה אמרה לו אני מעוניינת להישאר כאן ללמוד, ואת המתנות תיקח בחזרה ומשראתה שהוא נעלב שאינה מוכנה לקבל את המתנה היוקרתית הסבירה לו, אל לך להיפגע היות ואני נמצאת בפנימייה של בנות ואיני מעוניינת שיקנאו בי לכן אני מוותרת על השעון, ואת הממתקים אני לא רוצה לקחת כי אני לא רוצה להתרגל לכאלו דברים כדי שלא ארגיש בחסרונם כשהם לא יהיו לי.
לאחר הפטירה סיפרה לאחד מבני המשפחה שכבר עשרים שנה לא קנתה לעצמה כלום וכשנשאלה "מה, הרב לא קנה לך שום דבר לחגים?" היא ענתה "ודאי שהוא הביא אבל אני הייתי שומרת את כסף הזה כדי לתת לילדים לנכדים כשהיו מגיעים..." לעצמה היא לא שמרה כלום.
כידוע האור החיים כתב ארבעים ושניים פירושים על הפסוק "אם בחקתי תלכו וכו'" ובפירוש כ"א כתב שזה הולך על הבעלי תורה שאפילו שעל כל אדם נאמר על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת אולם בבעלי תורה אינו כן אלא הם יכולים להחליט מתי ללכת אפילו שעדיין לא הגיע זמנם וזהו שכתוב "חקתי" שאתם עמלים בהם ברשות עצמכם אם תרצו ללכת תלכו, אין ספק שכיוון שהרב כל ימיו היה כל היום וכל הלילה למעט הזמן שהוא היה ישן היה לומד ומשראה שכבר קשה לו ללמוד ביקש לקיים את דברי הפסוק אם בחקתי תלכו ונפטר בליל שבת קודש פרשת "בחקתי" כד' אייר תשע"ז לסדר "אם בחקתי תלכו".
בכב' אלול תשל"ד עלה הארי יהודיה
ובכד' אייר תשע"ז עלה בסערה השמימה
את האראלים נצחו המצוקים
וכך עלה לגנזי מרומים
לבית הגיעו המנחמים ויצאו כולם כאובים ובוכים
לביאת גואל מצפים
ע"י אבינו מלא הרחמים
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים